ידידים יקרים,
בפרספקטיבה היסטורית, אנחנו בקושי גרגיר חול קטן. כל אחד מאיתנו הוא רק אחד מתוך שבע מיליארד (מעודכן להשבוע) ותוחלת החיים שלנו היא מקסימום מאה עשרים שנה... ועם זאת, אנחנו אמורים לשנות את העולם, להפוך אותו למקום טוב יותר. האם זו משימה בלתי אפשרית?
שבוע שעבר קראתי על פטירה של אדם אחד שהיה נהג הסעות בבית ספר מסויים. הוא לא היה איש עסקים מצליח או ממציא בתחום ההייטק. לחילופין, הוא לא היה רב או אפילו מורה; הוא היה נהג הסעות שהיה אוסף את הילדים מביתם בבוקר ומחזיר אותם אחר הצהריים. הוא עשה זאת במשך עשרים שנה ונפטר לאחר מחלה ממושכת, לא עלינו.
קראתי את התגובות אונליין על פטירתו. "משה, כמה תהיה חסר לנו" כתב מישהו. "לעולם לא אשכח את החיוך בו היית מקבל את פניי כשעליתי לאוטובוס"; "הוא תמיד היה מחכה לילד שלי, אף פעם לא צעק גם כשאיחרנו קצת, ולא פיספס אפילו 'בוקר טוב' אחד" כתבה אימא אחרת. והתגובות לא הפסיקו לזרום.
וואו. נהג הסעות, לכאורה מקצוע טכני חסר כל השפעה. אבל אותו משה ניצל את העבודה שלו כדי להביא אור וחיוך לילדים. והילדים האלה יזכרו זאת לנצח.
בכל סיטואציה בה אתם נמצאים, יש לכם השפעה. אתם יכולים לשנות את העולם שסביבכם, להביא אור אמיתי לאנשים שנמצאים בחייכם והם בתורם ימשיכו את המעגל. אל תגידו 'מי אני', תגידו 'יש לי את הכוח'.
המשך שבוע נעים וקריאה מהנה!
הרב מנדי קמינקר
| 
